תקציר: אחת הטענות הבולטות בקרב מפגיני הימין בבריטניה היא, שהאלימות והזוועות שנראו - בטבח ה-7 באוקטובר בעוטף עזה מחד גיסא ובבנגלדש מאידך גיסא - עלולות להתרחש גם ברחובות בריטניה. לפי נרטיב זה, נשים כבר אינן בטוחות ברחוב, וילדים יימצאו בסכנת שחיטה אם לא יתאסלמו. עד כמה תפיסה זו היא ריאלית?

ניצב משנה בגמלאות, ד"ר פנחס יחזקאלי הוא שותף בחברת 'ייצור ידע' ואיש אקדמיה. שימש בעבר כראש המרכז למחקר אסטרטגי ולמדיניות של המכללה לביטחון לאומי, צה"ל. הוא העורך הראשי של אתר זה.

זהו מאמר המבטא את דעתו של הכותב ואת הערכותיו המקצועיות בלבד.

*  *  *

טבח ה-7 באוקטובר 2023 ומלחמת חרבות ברזל זעזעו את העולם. התגובות לאירועים חרגו מגבולות המזרח התיכון והגיעו אל לב הדיון הציבורי במדינות רבות, כולל בריטניה. ברקע האירועים הבינלאומיים הללו, מבעבע המתח הבין-גזעי הגובר בבריטניה, והקהילות השונות במדינה הושפעו מכך בדרכים מגוונות.

אחת הטענות הבולטות בקרב מפגיני הימין בבריטניה, היא שהאלימות והזוועות שנראו - בטבח ה-7 באוקטובר בעוטף עזה מחד גיסא, ובבנגלדש מאידך גיסא - עלולות להתרחש גם ברחובות בריטניה. לפי נרטיב זה, נשים אינן בטוחות ברחוב, וילדים נמצאים בסכנת שחיטה אם לא יתאסלמו. תפיסה זו מציגה תמונה של איום קיומי ואלים, הנובעת מההגירה המוסלמית לבריטניה ומהשפעות הגלובליזציה. עד כמה היא ריאלית?

עובדה מעניינת היא שהנרטיב הזה של שחיטה ואונבס מלובה ע"י הקהילה המוסלמית עצמה, שדוברים בה מפרטים בשמחה ובפרוטרוט מה ייעשה, ביום שבו ישתלטו המוסלמים על בריטניה.

מקורות הפחד: הקשר לאירועים בינלאומיים, כמו טבח ה- 7/10 או הטבח בבנגלדש

האירועים בעוטף עזה, שבהם פעילים חמושים רצחו אזרחים חפים מפשע - כמו גם הטבח המתבצע הבימים אלה בבני ההינדו בבנגלדש - מעוררים פחדים קשים בקרב רבים במערב, ובמיוחד בחוגים ימניים שרואים, בצדק, קשר ישיר בין האלימות הזו לאיומים פוטנציאליים על מולדתם, ומתחברות לנרטיבים קיימים, שמתמקדים בתפיסה של המוסלמים כאיום ביטחוני ופיזי על אזרחי בריטניה. האיום הזה מוצג כקשור ישירות לנוכחות המוסלמית במדינה, תוך ראיית האסלאם המודרני כתופעה מונוליטית ואלימה. גם אם רוב הקהילה המוסלמית מתונה ושוחרת שלום - טוענים אנשי הימין - קבוצות מונעות תמיד על ידי מעטים, והיוזמה היום היא בידי הגורמים המיליטנטיים באסלאם, שאיש לא הצליח עד היום להשתלט עליהם.

הנרטיב הזה משלב אלמנטים של זיכרון היסטורי על פלישות וכיבושים מוסלמיים עם חרדות עכשוויות לגבי זהות לאומית והמשכיות תרבותית. הוא מבקש לקשור בין רעיונות היסטוריים של מאבקי דת לבין מציאות עכשווית של מאבק תרבותי ופוליטי במדינה מודרנית ומגוונת. הבעיה איתו לאור המתרחש באסלאם בעשורים האחרונים, שהוא ריאלי מאוד!

בנרטיב זה, נשים וילדים מוצגים כקורבנות העתידיים המרכזיים של מה שנראה כ"אסלאמיזציה כפויה" של בריטניה. נשים מוצגות כמי שאינן בטוחות ברחוב, כשהן חשופות לכאורה לאלימות מינית ולעבירות אחרות מצד מהגרים מוסלמים. ילדים מוצגים כקורבנות תמימים שאינם רק חשופים לאלימות פיזית, אלא גם לאיום דתי של "שחיטה" אם לא יתאסלמו.

הנה דוגמה לכרזת מחאה, הלקוחה מדף הטוויטר של Ashlea Simon וקובעת, כי אין לנשות בריטניה עתיד ב'בריטניה הרב-תרבותית'. הן תהיינה מיעוט מבוזה, קרבן להתעללות, בלי זכויות, בלי חירויות...

האם זה העתיד שהבריטים רוצים לבנותיהם ולנכדותיהם? שואלת היוצרת, האם הם השלימו עם העתיד הזה?

מה שהפחיד לא פחות מטבח ה- 7/10, היה תגובת המהגרים והצעירים הפרוגרסיביים אליו

אחת התופעות המרכזיות בעקבות האירועים הייתה התגברות המתח בין הקהילות היהודיות והמוסלמיות בבריטניה, שבה חיים למעלה מ-250,000 יהודים וכ-3 מיליון מוסלמים. המוסלמים בבריטניה - שבחלקם הגדול מזדהים עם המאבק הפלסטיני - הביעו התנגדות חריפה לפעולות ישראל בעזה, וארגנו הפגנות רחבות היקף נגד הפעולה הצבאית, שקראו להפסקת ההפצצות והמצור על הרצועה. החלקים הפרוגרסיביים בחברה הבריטית- בעיקר הצעירים שעברו חינוך פרוגרסיבי במוסדות החינוך - החרו החזיקו אחריהם. דוגמה אופיינית לכך היא חולצות התמיכה בחמאס שלבשו ולובשים צעירים רבים. התמונה למטה מתעדת צעיר הולך ברחוב אוקספורד בלונדון, לבוש בחולצת טריקו 'חמאס 7', המתייחס לפיגוע ב-7 באוקטובר (ראו למטה).

אז, אם המוסלמים והפרוגרסיביים רואים הבטבח תופעה טבעית של אוכלוסיות 'מוחלשות' כנגד קבוצות מדכאות ו'מחלישות', האם הטיעון הזה אינו תקף גם לגבי בריטניה?

גם שתיקת העולם למעשי המוסלמים מול ההזדעקות להגנה על מוסלמים מדאיגה את הימין הבריטי. כרזת המחאה למטה משקפת זאת היטב: הרי לכם מוסר אירופי: 230,000 מוסלמים נהרגו בתימן, והגשר נותר ריק; אסד טבח 500,000 מוסלמים בסוריה, והגשר נותר ריק; 24,000 מוסלמים נטבחו במינאמר, והגשר נותר ריק (ואפשר להוסיף את טבח בני ההינדו בבנגלדש. גם אז נותר הגשר ריק). אבל, כשישראל הגנה על עצמה, הגשר התמלא עד אפס מקום...

לזה צריך להוסיף את הסיקור התקשורתי הטעון והמוטה, כשכלי התקשורת הבליטו לא פעם את הסבל הפלסטיני, תוך השמטה מכוונת של הפרספקטיבה המלאה (נשמע לכם מוכר?). הדה-לגיטימציה של עמדת ישראל הדהדה בעיקר דרך המדיה החברתית, שם ההסתה הפכה נפוצה, וכמו בישראל גם בבריטניה, הרשתות החברתיות הן זירת מלחמה בפני עצמה. בכל הנוגע לבנגלדש, דומה שהטבח בהינדים איננו מעניין כלל את העולם המערבי...

מה זה אומר על הסיכוי הבריטי לקבל גיבוי מהעולם המערבי, כאשר יגיע רגע ההשתלטות המוסלמית על בריטניה?

פוליטיקה של הפחד: השפעת הנרטיב על הציבור והפוליטיקה

השימוש בפחד כהנעה פוליטית אינו חדש, ועושים בו שימוש, הן המוסלמים והן הימין הפוליטי. הנרטיב - שמציג את בריטניה כמדינה שבקרוב תהיה נתונה לאיומי שחיטה ואלימות עקב הגירה מוסלמית - משמש את המוסלמים ליצירת תדמית של עוצמה, שמושכת אליהם כמגנט גורמים שונים (למשל, תנועת המתאסלמים מרצון), וגם את הימין, כדי לגייס תמיכה ציבורית ולחזק את מעמדם הפוליטי. ככל שהחששות הללו יתפסו בציבור, תלך מדיניות ההגירה ותוחמר, ויתקיים פיקוח הדוק יותר על הקהילות המוסלמיות, ותגברנה הפעולות להגנה, על מה שמוצג כזהות לאומית מאוימת.

הפחדים הללו מהדהדים בקרב חלקים מהאוכלוסייה שמרגישים ממילא ניכור כלפי השינויים החברתיים והדמוגרפיים בבריטניה. המעמד הבינוני והנמוך, שחווה קושי כלכלי והיחלשות תחושת הביטחון, נוטה להיות פתוח לנרטיבים אלו, שמספקים הסבר מוחשי ופשוט לסיבוך החברתי בו הם מצויים. לעומתו, שקועה האליטות עמוק בתוך הפרוגרס.

הרעיון של "אסלאמיזציה" הוא מיתוס שמייצר נרטיבים שמצטיירים כמאיימים עבור הבריטים הלא-מוסלמים. הוא מחבר בין אירועים קיצוניים כמו הטרור הג'יהאדיסטי לבין הרעיון שכלל הקהילה המוסלמית - מרצון או בכפיה - תהיה בבוא היום שותפה לסדר יום רדיקלי. בחברה המודרנית, פחדים כאלה יכולים להתעורר בקלות בגלל חשיפה תקשורתית לאירועים אלימים במזרח התיכון ובבנגלדש, כמו גם להקצנה הפוליטית.

הסדר הקיים, שמתערער והולך, מחזק את הנרטיבים האלה ומעמיק חרדות עמוקות מפני אובדן מוחלט של שליטה וסדר. הפחד מנשים שנפגעות וילדים בסכנת שחיטה הוא חלק ממיתוס רחב יותר, שמספר על שינוי רדיקלי של המדינה בעקבות ההגירה. הפחד הזה, כשהוא מתחבר לאירועים בינלאומיים, מקבל כוח והשפעה על התודעה הציבורית.

הפצתם של נרטיבים קיצוניים אלה משפיעה על השיח הציבורי ועל המדיניות. הם מעמיקים את ההפרדה בין קהילות אתניות ודתיות שונות, מגבירים את הדה-לגיטימציה כלפי הקהילה המוסלמית, ויחמירו את מתח החברתי, עד לפיצוץ הבלתי נמנע. תגובות כאלה מובילות לא רק התפרצות של שנאה ופחד, אלא גם לתמיכה במדיניות אנטי-פרוגרסיבית שמתמקדת בהגבלת זכויות ובחיזוק הפיקוח על קבוצות מסוימות.

סיכום

הנרטיב שמקדם את הרעיון - שהטבח ב-7 באוקטובר עלול להתרחש גם בבריטניה - משקף פחדים עמוקים ומוצדקים, הנוגעים לשינויים דמוגרפיים, פוליטיים ותרבותיים. נרטיב זה, המשלב בתוכו מיתוסים של איום מוסלמי כולל, הוא כלי פוליטי שמשמש את המהגרים המוסלמים ואת הימין כאחד, לגיוס תמיכה ולהפצת חרדה חברתית.

אירועי אוקטובר 2023, התגובה המיידית ל'מלחמת חרבות ברזל' וטבח ההינדו בבנגלדש, הותירו חותם עמוק על החברה הבריטית. בעוד שלרוב התגובות המיידיות לאירועים מסוג זה שוככות עם הזמן, השפעות מסוימות עשויות להימשך לטווח הארוך, והמתח הבין-גזעי יוצר חששות אמיתיים ביחס לאתגרי החיים המשותפים של מוסלמים ונוצרים בבריטניה.

אתם אופטימים? אני לא!

[לאוסף המאמרים על הפלרטוט הקטלני של בריטניה עם האסלאם, לחצו כאן] [לאוסף המאמרים על 'הפרוגרסיבים החדשים ואנחנו' באתר ייצור ידע, לחצו כאן]

מצאת טעות בכתבה? הבחנת בהפרה של זכויות יוצרים? נתקלת בדבר מה שאיננו ראוי? אנא, דווח לנו!

נושאים להעמקה

• אוסף המאמרים על הפלרטוט הקטלני של בריטניה עם האסלאם.
• אוסף המאמרים בנושא 'מלחמת חרבות ברזל'.
• אוסף המאמרים על 'הפרוגרסיבים החדשים ואנחנו'.
• הרחבת המושג: 'אסטרטגיה'.
• אוסף המאמרים על אליטות ואליטיזם.
• אוסף המאמרים בנושא 'מלחמת חרבות ברזל'.

מקורות והעשרה

• פנחס יחזקאלי (2024), אוסף המאמרים על הפלרטוט הקטלני של בריטניה עם האסלאם, ייצור ידע, 17/8/24.
• פנחס יחזקאלי (2023), אוסף המאמרים בנושא מלחמת חרבות ברזל', ייצור ידע, 8/10/23.
• פנחס יחזקאלי (2022), הפרוגרסיביים החדשים ואנחנו באתר ייצור ידע, ייצור ידע, 5/1/22.
• פנחס יחזקאלי (2014), אסטרטגיה, ייצור ידע, 2/5/14.
• פנחס יחזקאלי (2023), אליטות ואליטיזם באתר ייצור ידע, ייצור ידע, 13/2/23.
• פנחס יחזקאלי (2023), אוסף המאמרים בנושא 'מלחמת חרבות ברזל', ייצור ידע, 8/10/23.